מה מרגיש ילד עם הפרעת קשב וריכוז? מכתב למחנך

מכתב למחנך שלי…(בחור עם הפרעת קשב)

מכתב שכתב בחור עם ADHD לרב שלו מכיתה ז'

 

לכבוד הרב  ש.  היקר לי מאד

לא סתם אני כותב היקר לי מאד,

נכון, היום  כבר תשע שנים שאני  לא לומד אצלך, אבל מילותיך והתנהגותך מלוות אותי בהרבה צמתים בחיי….

הייתי ילד מופרע, מופרע ממש. לא נתתי מנוחה להורים ולמורים וגם לא לשכנים.

הצקתי לכל  מי שיכולתי, לפעמים התכוונתי ולפעמים היה זה בלי כוונה (ותמיד האשימו אותי, גם על הבלי כוונה…)

היו לי רעיונות מעצבנים והורסים…זוכר את היום שסלקו אותי ופתחתי את כל סיפוני הברזים בת"ת??….איזה הצפה גרמתי…

הוצאתי לכולם את המיץ…אפילו המנהל אמר עלי שאני אימת הרבנים והמלמדים בחיידר…

תמיד טענו שיש לי ראש מבריק ושאני מנצל אותו לרעה…"חכמים המה להרע…"- כמה פעמים שמעתי את המשפט הזה..ועוד משפטים שמלווים אותי היום, "לא יצא ממך כלום"  "אפילו מוכר עגבניות במחנה יהודה לא יצא ממך…" ועוד…זה רק "בקטנה".

אבא הצדיק שלי שהוא אברך אמיתי, היה מגיע חדשים לבקרים "לבקר"  בת"ת כדי לשמוע על מעללי….שנאתי אותו כל פעם שהגיע….למרות שמאד רציתי את קרבתו…פחדתי כל פעם שעכשיו  יכעס עלי …אני יודע שהוא חסר אונים בגללי…

אמא ספגה אותי יותר בבית מאשר בת"ת…..והיתה בוכה עם התהילים ללא סוף…כמה פעמים גם התפרצה עלי….היתה מיואשת לגמרי…עברתי כל גבול…

כולם, כולם, כולם לא סבלו אותי…גם אני שנאתי את עצמי…

ואתה, רק אתה הרב ש היקר, לא נבהלת ממני. לא ראית אותי כילד רע…רק אתה הבנת את האש שבתוכי…

בפעם הראשונה שאמרת לי שאתה אוהב ילד כמוני, לא האמנתי לך…בחנתי אותך עם דקירת גלגלי המכונית שלך…

ואתה?   צחקת!! אמרת לי שאני ילד מאד יצירתי ויש לי הרבה רעיונות מיוחדים….

אח"כ כשהפרעתי לך לנהל שיעור ,התחבאתי בארון והשמעתי קולות של חתול…אתה הלכת והבאת לי צלחת חלב….

ואחה"צ התקשרת להורים שלי ואמרת להם שאני פשוט ילד מתוק ומיוחד והאם אפשר שאגיע אליך הביתה ללמוד איתך…אמא שאלה אותך- אתה מתכוון לילד שלי?? בטוח??

לא רציתי לבא…פחדתי שאם לא כעסת עלי בחיידר, בטח תעשה את זה בבית שלך…אז ברחתי מהבית…כי פחדתי שתגיע הביתה ואז  תגלה לאמא מה עשיתי בכיתה…

בסוף..ראית אותי עם הרכב שלך…קנית לי ארטיק יקר ממש…ושוב אמרת לי כמה שאתה נהנה מהיצירתיות שלי…

ובבית שלך, סיפרת לילדים שלך שהבאת אותי לשחק איתם בפלימוביל..ושאני ממש גאון בלגו וכד…ואני לא יודע איך. אבל מצאתי את עצמי כמו ילד קטן יושב ומשחק איתם כשאתה נותן לי ממתקים מצד אחד ומדבר איתי כמו גדול…

בסוף הפגישה ביקשת שאבטיח שאגיע שוב, מחר…ואני פערתי זוג עיניים ולא ידעתי אם להאמין לך או לא…

למחרת שאלת אותי אם אני יודע כדורגל…וגם פה, פתאם מצאתי את עצמי משחק איתך כדורגל במגרש הספורט…בסוף…שמת עלי יד ואמרת לי משפט כזה…."לא יאומן כמה אתה כשרוני…בכל תחום שאני משחק איתך אני מגלה עוד ועוד כשרונות…"

וככה מידי יום או שבוע…ובת"ת, אני שומע אותך מגן עלי מבפני המלמדים האחרים…אפילו שלא היה מגיע לי שתגן עלי….ו…יום אחד החליט המנהל סופית שאו אני או אחד המלמדים שהתנכלתי לו כמו שצריך…והועפתי סופית הביתה…

ובערב…שוב טלפון- "מה קורה, למה אתה לא מגיע אלי?

והגעתי..כולי שבור בלי חשק לחיות…כן. בלי חשק לחיות…

ואתה לא מתרגש ומבקש ממני פעם ראשונה ללמוד איתי…אמרת שאתה צריך להכין את הסוגיה לכיתה שלך מחר….ולמדתי איתך…בתחילה בלי חשק ואט אט, הורדת ממני את המסכים, הזרמת לי רגשות ומחשבות כלפי עצמי שלא הכרתי…

היום אני יודע שאתה היית הראשון שמכה על קודקודי ואומר לי גדל..

 

היו לי עוד הרבה נפילות…הרבה חיכוחים עם הסובבים אותי, אפילו שנטלתי ריטלין, קונצרטה אטנט במינונים שונים…אפילו שהחטיפו לי מכל הכיוונים…

 

לא!!

זה לא מה שעזר!

המילים שלך, שזרמו לי בראש, כמים קרים על נפש עייפה שאני חכם- והוכחת לי זאת.

שאני בעל הבנה חריפה.

שאני ילד טוב ויודע להתיחס יפה לחתול ברחוב ולא לבעוט בו..

שאני בעל ידי זהב ומצליח לתקן דברים

שיש לי ראש שחושב מעבר למסגרת   -ולא רק להרע…

שאני פשוט ילד טוב!! ילד טוב!!!

דילוג לתוכן